חוק השמות

חוק השמות הוא חוק במדינת ישראל אשר מגדיר חוקים הנוגעים לכינון שמות, בעיקר שמות משפחה ומסדיר את עניינים אילו בסיטואציות מורכבות שונות.

כדאי להכיר את העיקרים שבחוקים אילו, משום שתחום זה אינו ידוע לציבור הרחב באם אין מתעניינים בכך באופן ספציפי. חוק זה מחייב בראשונה שלכל אדם יהיו רשומים במרשם האוכלוסין שם פרטי ושם משפחה, כלא ניתן לרשום אדם ללא אחד מאלו. במסגרת החוק מותר שלאדם יהיו שני שמות משפחה, והוא איננו עוסק בכמות שמעבר לכך. בהתאם לחוק זה נקבע כי ילד יקבל את שם המשפחה של הוריו הביולוגיים. אם שמות המשפחה שלנם שונים יקבל את שם המשפחה של האב. אם ההורים נשואים יכולים להחליט איזה שם משני שמות המשפחה יקבל הילד, ניתן גם להעניק את שניהם. לגבי השמות הפרטיים – ילד יקבל את שמו סמוך לזמן הולדתו על ידי הוריו, אם הם אינם מצליחים להגיע להסכמה בין שני שמות ניתן לתת את שני השמות. אם ההורים אינם נשואים השם ייקבע על ידיד האם בלבד.

על פי חוק זה כל אדם רשאי לשנות את שמו הפרטי ושם משפחות כראות עיניו. אך אם בחר אדם לשנות את שמו לא יוכל לעשות זאת בשנים לתקופה של שבע שנים מיום השינוי אלא באישור מיוחד ובנסיבות חריגות. אדם שמתחתן רשאי על פי החוק להמשיך להחזיק בשם משפחתו הקודמת לצד שם המשפחה של בן זוגו, ולמעשה לבחור בכל אופציה אשר מכילה את אחד השמות או שני השמות גם יחד. בנוסף לכך זוג שנישא רשאי לבחור בעצמו את שם המשפחה גם אם אין לכך קשר לשמות המשפחה הקודמים של בני הזוג. כל אדם מעל גיל 18 רשאי על פי חוק השמות לשנות ולבחור בעצמו את שמו, במקרים נדירים יכול השם לא להיות מאושר על ידיד רשות האוכלוסין, באם יש בו הטעייה או פגיעה בציבור. אדם שמסיבות כאלה ואחרות אין לו שם, ולא בחר לעצמו שם, יקבל שם שייבחר לו על ידיד משרד הפנים בהתחשבות בקריטריונים שונים- שמות ההורים, שם בן הזוג וכו'.

בניית אתרים ברשת: ekdesign.co.il